מילון מושגים בלשון
60 מושגים · הגדרה, דוגמאות ושיעור מלא לכל מושג
- אותיות דומות בצלילאותיות דומות בצליל הן זוגות של אותיות שרוב הדוברים בעברית של היום הוגים כמעט אותו דבר: א ו־ע, ט ו־ת, כ ו־ק, ח ו־כ, ס ו־ש (שין שמאלית). כדי לדעת איזו לכתוב, נעזרים במשפחת המילים, בסיומות קבועות ובזיכרון.
- אותיות השימושאותיות השימוש הן שבע אותיות שאפשר להצמיד לתחילת מילה כדי להוסיף לה משמעות: מ, ש, ה, ו, כ, ל, ב. כדי לזכור אותן אומרים ״משה וכלב״, ובכתיבה מקצרים: מש״ה וכל״ב.
- ביטויים מהתנ״ךביטויים מהתנ״ך הם צירופים ומשפטים שמקורם בספרי התנ״ך ושאנחנו משתמשים בהם גם היום, כמו ״אין חדש תחת השמש״ ו״ארץ זבת חלב ודבש״. לחלקם נשארה המשמעות המקורית, ולחלקם המשמעות השתנתה.
- בנייןבניין הוא תבנית קבועה שלפיה בונים פעלים בעברית. יש שבעה בניינים: קל (פעל), נפעל, פיעל, פועל, הפעיל, הופעל והתפעל, ומאותו שורש אפשר לבנות פעלים בבניינים שונים עם גוונים שונים של משמעות.
- בניין סבילבניין סביל הוא בניין שבו הפעולה נעשית על מי שמופיע בתחילת המשפט, ולא על ידו. ״הכיסא תוקן״ הוא משפט סביל, ו״הנגר תיקן את הכיסא״ הוא משפט פעיל. פועל והופעל הם בניינים סבילים תמיד.
- גוף בפועלהגוף בפועל מראה מי עושה את הפעולה. גוף ראשון הוא המדבר (אני, אנחנו), גוף שני הוא מי שמדברים אליו (אתה, את, אתם, אתן), וגוף שלישי הוא מי שמדברים עליו (הוא, היא, הם, הן).
- גזרהגזרה היא קבוצה של שורשים שמתנהגים באותה צורה בנטייה, בגלל אות מיוחדת שיש בהם במקום מסוים. בגזרת השלמים כל אותיות השורש נשמרות (כתב, כתבתי, יכתוב), ובגזרות אחרות אות מסוימת נעלמת או משתנה, כמו ה׳ בשורש ק־נ־ה (קניתי).
- דימוידימוי הוא השוואה גלויה בין שני דברים שונים שיש ביניהם משהו משותף, בעזרת מילת דימוי כמו ״כמו״, ״כ־״, ״דומה ל־״ או ״כאילו״. למשל: ״עיניה נצצו כמו כוכבים״.
- ה׳ הידיעהה׳ הידיעה היא האות ה׳ שמוסיפים בתחילת שם עצם כדי לומר שמדובר בדבר מסוים שהשומע כבר מכיר. ״כלב נבח״ — סתם כלב. ״הכלב נבח״ — הכלב המסוים שכולנו יודעים עליו.
- האנשההאנשה היא סוג של לשון ציורית שבו נותנים לדבר שאינו אדם — לבעל חיים, לחפץ או לתופעת טבע — תכונות או פעולות של אדם. למשל: ״השמש חייכה אלינו״ או ״הרוח יללה כל הלילה״.
- הפכיםהפכים הן מילים שהמשמעות שלהן מנוגדת, כמו גדול — קטן, חם — קר, לעלות — לרדת ואור — חושך. אפשר גם לבנות הפך בעזרת מילים כמו ״לא״, ״חסר״, ״בלתי״ ו״אי־״.
- השאלההשאלה, שנקראת גם מטפורה, היא השוואה בין שני דברים בלי מילת השוואה: מעבירים תכונה מדבר אחד לאחר. במקום ״רועשת כמו גן חיות״ אומרים ״הכיתה הייתה גן חיות״, ובמקום ״הרבה אנשים״ — ״ים של אנשים״.
- התאמה דקדוקיתהתאמה דקדוקית היא הכלל שלפיו המילים במשפט ״מסכימות״ זו עם זו: שם התואר והפועל מקבלים את אותו מין ואותו מספר כמו שם העצם, ושם התואר מקבל ה׳ כששם העצם מיודע.
- זכר ונקבהבעברית לכל שם עצם יש מין דקדוקי — זכר או נקבה — גם לחפצים, למקומות ולרעיונות. ״כיסא״ הוא זכר ו״מיטה״ היא נקבה, והמין קובע את צורת שם התואר, הפועל והמספר.
- זמני הפועלזמני הפועל מראים מתי קרתה הפעולה: בעבר (כתבתי), בהווה (כותב) או בעתיד (אכתוב). מזהים את הזמן לפי צורת הפועל ולפי מילים כמו ״אתמול״, ״עכשיו״ ו״מחר״.
- חלקי הדיברחלקי הדיבר הם הקבוצות שאליהן מחלקים את המילים בשפה לפי התפקיד שלהן. החלקים הבסיסיים הם שם עצם, פועל ושם תואר, ולצידם יש גם תואר הפועל, מילות יחס, מילות קישור וכינויי גוף.
- חרוזחרוז הוא התאמה בצליל בין סופי מילים, בדרך כלל בסוף שורות בשיר, כמו ״חלון — בלון״ או ״ילד — נולד״. החרוז נקבע לפי הצליל ולא לפי האותיות.
- טקסט טיעוניטקסט טיעוני הוא טקסט שמציג עמדה — דעה של הכותב — ומנסה לשכנע בה בעזרת נימוקים. הוא שונה מטקסט מידעי, שמוסר עובדות, ומטקסט סיפורי, שמספר עלילה.
- יחיד ורביםיחיד הוא דבר אחד, ורבים הם שניים או יותר. בעברית שמות עצם בזכר מקבלים ברבים בדרך כלל ־ים (ספר — ספרים), ושמות עצם בנקבה מקבלים ־ות (מחברת — מחברות), אבל יש יוצאי דופן.
- כינוי שייכותכינוי שייכות הוא סיומת קצרה שמחברים לשם עצם כדי לומר של מי הוא. ״ספרי״ פירושו ״הספר שלי״, ״ביתנו״ פירושו ״הבית שלנו״, ו״כלבה״ יכול לומר ״הכלב שלה״.
- כינויי הגוףכינויי הגוף הם המילים שמחליפות שם של אדם או דבר: אני, אתה, את, הוא, היא, אנחנו, אתם, אתן, הם, הן. בזכותם לא צריך לחזור על אותו שם שוב ושוב.
- כתיב מלאכתיב מלא הוא הכתיב שבו כותבים בלי ניקוד, ולכן מוסיפים אותיות ו׳ וי׳ כדי לעזור לקורא לדעת איך להגות את המילה. למשל, בלי ניקוד כותבים ״סיפור״ ו״שולחן״. הכתיב שמשמש עם ניקוד נקרא כתיב חסר.
- לוואילוואי הוא חלק במשפט שמתאר שם עצם ומוסיף עליו פרט. הוא עונה על שאלות כמו ״איזה?״ או ״של מי?״: ב״הילדים הקטנים של השכנים״ — ״הקטנים״ ו״של השכנים״ הם לוואים של ״הילדים״.
- מבנה סיפוררוב הסיפורים בנויים משלושה חלקים: פתיחה, שבה מכירים את הדמויות, את הזמן ואת המקום; סיבוך, שבו מופיעה בעיה; והתרה, שבה הבעיה נפתרת. הנקודה שבה המתח הכי גבוה נקראת שיא.
- מושא ישירמושא ישיר הוא החלק במשפט שמשלים את הפועל ומתחבר אליו ישירות, בלי מילת יחס. מוצאים אותו בשאלה ״את מה?״ או ״את מי?״: ב״אכלתי תפוח״ — מה אכלתי? תפוח.
- מושא עקיףמושא עקיף הוא החלק שמשלים את הפועל דרך מילת יחס שהפועל ״בוחר״ ולא משנה, כמו ״עזרתי לאמא״ או ״חשבתי על הטיול״. מוצאים אותו בשאלה עם אותה מילת יחס: למי עזרתי? לאמא.
- מילה לועזיתמילה לועזית, או מילה שאולה, היא מילה שנכנסה לעברית משפה אחרת ונשארה בה, כמו טלפון, רדיו, אוטובוס ופיצה. לפעמים מציעים לה מילה עברית, אבל הדוברים הם שמחליטים באיזו מילה להשתמש.
- מילות שלילהמילות שלילה הן מילים שהופכות משפט לשלילי. בעברית יש שלוש עיקריות: ״לא״ שוללת פעולה או תכונה (״לא הלכתי״), ״אין״ שוללת קיום או בעלות בהווה (״אין חלב״), ו״אל״ מבקשת ממישהו לא לעשות משהו (״אל תדאג״).
- מילים נרדפותמילים נרדפות הן מילים שונות שהמשמעות שלהן דומה מאוד, כמו ״חכם״ ו״נבון״, ״מהיר״ ו״זריז״ או ״להביט״ ו״להסתכל״. משתמשים בהן כדי לגוון את הכתיבה ולבחור את המילה המדויקת.
- מילת יחסמילת יחס היא מילה קטנה שמראה את הקשר בין מילים במשפט, כמו ל, ב, של, עם, על, אצל ואל. כשמחברים אליה גוף, היא ״נוטה״: ל + אני = לי, עם + אנחנו = איתנו.
- מילת קישורמילת קישור (נקראת גם מילת קשר) היא מילה שמחברת בין חלקי משפט או בין משפטים ומראה מה הקשר ביניהם: תוספת (ו, בנוסף), ניגוד (אבל), סיבה (כי), תוצאה (לכן) ועוד.
- מכתב רשמימכתב רשמי הוא מכתב שכותבים לאדם או לגוף בתפקידו — למשל למנהלת בית הספר או לעירייה. יש לו מבנה קבוע: תאריך, ״לכבוד״ ושם הנמען, שורת נושא (״הנדון״), פנייה, גוף המכתב, ברכת סיום וחתימה.
- מספר מונהמספר מונה הוא מספר שעונה על השאלה ״כמה?״, כמו אחד, שלושה, עשר ועשרים. הוא מתאים את עצמו למין של שם העצם: ״ארבעה כדורים״, ״ארבע בובות״.
- מספר סודרמספר סודר הוא מספר שמראה את המקום של דבר בסדר או בתור, ועונה על השאלה ״איזה במקום?״: ראשון, שני, שלישי ועד עשירי. בנקבה: ראשונה, שנייה, שלישית.
- משפחת מיליםמשפחת מילים היא קבוצה של מילים שבנויות מאותו שורש ולכן קשורות זו לזו במשמעות. למשל, שומר, שמירה, משמרת ונשמר הן משפחת המילים של השורש ש־מ־ר.
- משפט חיווימשפט חיווי הוא משפט שמוסר מידע ומספר משהו, כמו ״השמש זורחת במזרח״ או ״אתמול אכלנו פיצה״. הוא מסתיים בנקודה, והוא אחד מארבעה סוגי משפטים: חיווי, שאלה, קריאה וציווי.
- משפט מאוחהמשפט מאוחה הוא משפט שבנוי משני משפטים או יותר, שכל אחד מהם יכול לעמוד לבד, ומחברים אותם במילת קישור כמו ו, אבל, או ולכן. למשל: ״רציתי לצאת, אבל ירד גשם״.
- משפט מורכבמשפט מורכב הוא משפט שבנוי ממשפט עיקרי ומפסוקית — חלק שיש בו נושא ונשוא משלו אבל אינו יכול לעמוד לבד. למשל: ״אמא אמרה שהעוגה מוכנה״.
- משפט פשוטמשפט פשוט הוא משפט שיש בו זוג אחד בלבד של נושא ונשוא. הוא יכול להיות קצר, כמו ״החתול ישן״, או ארוך, כמו ״החתול האפור של השכנים ישן כל הבוקר על הספה״.
- משקלמשקל הוא תבנית קבועה שלתוכה ״יוצקים״ שורש כדי ליצור שם עצם. למשקלים רבים יש משמעות משותפת: נגר, צייר וטבח בנויים באותו משקל ומציינים בעלי מקצוע, ושפעת, אדמת ודלקת מציינות מחלות.
- נוטריקוןנוטריקון הוא שם עתיק לדרך שבה קוראים מילה כאילו כל אחת מאותיותיה היא התחלה של מילה אחרת, כדי לגלות בה רמז או משמעות נסתרת. בדיבור של היום משתמשים במילה ״נוטריקון״ לפעמים גם במשמעות של ראשי תיבות בכלל.
- נושאהנושא הוא מי או מה שהמשפט מדבר עליו. מוצאים אותו בשאלה ״מי?״ או ״מה?״: במשפט ״הכלב נבח״ — מי נבח? הכלב. לכן ״הכלב״ הוא הנושא.
- ניבניב הוא צירוף קבוע של כמה מילים שהמשמעות שלו שונה ממשמעות המילים עצמן. מי ש״יש לו לב זהב״ אינו בעל לב עשוי זהב, אלא אדם טוב ונדיב.
- נסמךנסמך הוא המילה הראשונה בצירוף סמיכות, כמו ״עוגת״ ב״עוגת שוקולד״ או ״בית״ ב״בית ספר״. הוא העיקר בצירוף, והוא ״נשען״ על המילה שאחריו — ולכן נקרא נסמך.
- נשואהנשוא הוא מה שנאמר על הנושא במשפט. לרוב הוא פועל — ב״הכלב נבח״ הנשוא הוא ״נבח״ — אבל לא תמיד: ב״הים כחול״ הנשוא הוא ״כחול״.
- סומךסומך הוא המילה השנייה בצירוף סמיכות, כמו ״שוקולד״ ב״עוגת שוקולד״ או ״ספר״ ב״בית ספר״. הוא ״תומך״ במילה הראשונה ומפרט אותה, ועליו באה ה׳ הידיעה.
- סימני פיסוקסימני פיסוק הם סימנים קטנים בכתיבה שעוזרים לקורא להבין איפה נגמר משפט, איפה לעצור ובאיזו נימה לקרוא. החשובים שבהם: נקודה, פסיק, סימן שאלה, סימן קריאה, נקודתיים ומירכאות.
- סמיכותסמיכות היא צירוף של שני שמות עצם צמודים שיחד יוצרים משמעות אחת, כמו ״בית ספר״, ״עוגת שוקולד״ ו״ילדי הגן״. המילה הראשונה נקראת נסמך, השנייה נקראת סומך, וה׳ הידיעה באה על הסומך.
- פועלפועל הוא מילה שמספרת על פעולה או על משהו שקורה, כמו קפץ, אכלה, נרדמו ויכתבו. הפועל משתנה לפי הזמן (עבר, הווה, עתיד) ולפי מי שעושה את הפעולה.
- פסוקיתפסוקית היא חלק במשפט מורכב שיש בו נושא ונשוא משלו, אבל הוא לא יכול לעמוד לבד, כי הוא תלוי במשפט העיקרי. ב״אמא אמרה שהעוגה מוכנה״ הפסוקית היא ״שהעוגה מוכנה״.
- פתגםפתגם הוא משפט קצר וקבוע שמביע חוכמת חיים, עצה או לקח, כמו ״כל ההתחלות קשות״. רבים מהפתגמים בעברית מגיעים מהתנ״ך וממקורות חז״ל, במיוחד ממסכת פרקי אבות, ואחרים נוצרו בפי העם.
- ציוויציווי הוא צורת הפועל שבה פונים ישירות למישהו ומבקשים ממנו לעשות משהו: ״כתוב!״, ״שבי!״, ״בואו!״. בונים אותו בדרך כלל מהעתיד, על ידי הורדת האות ת׳ שבתחילתו.
- ראשי תיבותראשי תיבות הם קיצור שבו לוקחים את האות הראשונה של כל מילה בצירוף ומחברים אותן למילה אחת. ״צה״ל״ הוא ״צבא הגנה לישראל״, ו״תנ״ך״ הוא ״תורה, נביאים, כתובים״. מסמנים אותם בגרשיים (״) לפני האות האחרונה.
- שורששורש הוא קבוצה של אותיות, בדרך כלל שלוש, שנמצאת בבסיס של מילים רבות ונושאת את המשמעות המשותפת שלהן. למשל, השורש כ־ת־ב נמצא במילים כותב, מכתב, כתובת וכתבה.
- שם המספרשם המספר הוא מילה שמציינת כמות או מקום בסדר, כמו ״שלושה״, ״חמש״ או ״שלישי״. בעברית המספר משתנה לפי המין של שם העצם שהוא סופר: ״שלושה ילדים״ אבל ״שלוש ילדות״.
- שם הפועלשם הפועל הוא הצורה הבסיסית של הפועל, בלי זמן ובלי גוף, ובדרך כלל הוא מתחיל באות ל׳: לכתוב, לרוץ, לדבר, להתלבש. הוא מופיע הרבה אחרי מילים כמו ״רוצה״, ״צריך״ ו״אוהב״.
- שם עצםשם עצם הוא מילה שנותנת שם לאדם, לבעל חיים, לחפץ, למקום או לרעיון, כמו ילד, כלב, שולחן, ירושלים ושמחה. שואלים עליו ״מי?״ או ״מה?״.
- שם תוארשם תואר הוא מילה שמתארת שם עצם ומספרת איך הוא, כמו ״גדול״ ב״בית גדול״ או ״טעימה״ ב״עוגה טעימה״. בעברית הוא בא בדרך כלל אחרי שם העצם ומתאים לו.
- תואר הפועלתואר הפועל הוא מילה או צירוף שמתארים איך נעשתה פעולה, כמו ״רצה מהר״, ״דיבר בשקט״ או ״כתבה יפה״. בניגוד לשם התואר, הוא מתאר את הפועל ונשאר תמיד באותה צורה.
- תיאורתיאור הוא חלק במשפט שמוסיף מידע על הפעולה, ועונה על שאלות כמו איפה, מתי, איך, למה ולשם מה. ב״שיחקו אתמול בחצר בשמחה״ יש תיאור זמן (אתמול), תיאור מקום (בחצר) ותיאור אופן (בשמחה).
במילון הזה מוסברים המושגים החשובים בלשון, כל אחד בעמוד משלו: הגדרה קצרה, הסבר, דוגמאות, טיפ לזכירה ושאלות קצרות לבדיקה. מכל מושג יש קישור לשיעור המלא שבו הוא נלמד.
שווה להסתכל גם על לשון עברית, ולומדים.