שם המספר הוא מילה שמציינת כמות או מקום בסדר, כמו ״שלושה״, ״חמש״ או ״שלישי״. בעברית המספר משתנה לפי המין של שם העצם שהוא סופר: ״שלושה ילדים״ אבל ״שלוש ילדות״.
יש שני סוגים עיקריים של שמות מספר. מספר מונה עונה על ״כמה?״ (שלושה, עשר). מספר סודר עונה על ״איזה במקום?״ (ראשון, שלישי). שניהם מתאימים את עצמם לשם העצם, אבל בדרכים שונות.
הכלל שהכי מבלבל: במספרים 3 עד 10, דווקא עם שם עצם בזכר המספר מסתיים ב־ה: ״חמישה ספרים״, ״שבעה ימים״. עם שם עצם בנקבה המספר בא בלי ה: ״חמש מחברות״, ״שבע שעות״. זה הפוך ממה שרגילים, כי בדרך כלל ה׳ בסוף היא סימן של נקבה. כשסופרים סתם, בלי שם עצם — בחשבון או בשעות — משתמשים בצורת הנקבה: ״שלוש ועוד ארבע״, ״השעה חמש״.
גם 1 ו־2 מיוחדים. ״אחד״ ו״אחת״ באים אחרי שם העצם, כמו שם תואר: ״ילד אחד״. ״שניים״ ו״שתיים״ מתקצרים לפני שם העצם: ״שני ילדים״, ״שתי ילדות״. לכן לא אומרים ״שתיים ילדות״. וכשמדובר בדברים מוכרים, אומרים ״שלושת הילדים״ ו״שלוש הילדות״.
💡 איך זוכרים? ה׳ לזכר — הפוך ממה שחושבים: שלושה ילדים, שלוש ילדות.
בעברית לכל שם עצם יש מין דקדוקי — זכר או נקבה — גם לחפצים, למקומות ולרעיונות. ״כיסא״ הוא זכר ו״מיטה״ היא נקבה, והמין קובע את צורת שם התואר, הפועל והמספר.
שאלות נפוצות
איך זוכרים מה זה שם המספר?
ה׳ לזכר — הפוך ממה שחושבים: שלושה ילדים, שלוש ילדות.
אילו מושגים קשורים לשם המספר?
מספר מונה, מספר סודר, זכר ונקבה. ההגדרה הקצרה של כל אחד מהם מופיעה למעלה, ומכל אחד יש קישור לעמוד משלו.
