בעברית לכל שם עצם יש מין דקדוקי — זכר או נקבה — גם לחפצים, למקומות ולרעיונות. ״כיסא״ הוא זכר ו״מיטה״ היא נקבה, והמין קובע את צורת שם התואר, הפועל והמספר.
המין הדקדוקי אינו אומר שהכיסא ״בן״ או שהמיטה ״בת״. זה כלל של השפה, שקובע איך ייראו המילים שמסביב: ״הכיסא נשבר״, אבל ״המיטה נשברה״. אצל אנשים ובעלי חיים המין הדקדוקי בדרך כלל מתאים למציאות: ילד וילדה, סוס וסוסה.
לרוב המילים בנקבה יש סיומת שמסמנת אותן: ־ה (שמלה), ־ת (מחברת), ־ית (מכונית) או ־ות (חנות). אבל יש יוצאי דופן. מילים כמו עיר, ארץ, אבן, יד, רגל, עין וציפור הן נקבה בלי סיומת. ומילים כמו לילה, בית וזית הן זכר, אף שהן נראות כמו נקבה.
המבחן הקל: מצמידים למילה שם תואר כמו ״חדש״ או ״חדשה״, או אומרים ״זה״ ו״זאת״, ושומעים מה נשמע נכון. ״חלון חדש״ — זכר. ״חנות חדשה״ — נקבה. וכשמדברים על קבוצה מעורבת, משתמשים בצורת הזכר: ״הילדים והילדות היו שמחים״.
💡 איך זוכרים? לא בטוחים? הוסיפו ״חדש״ או ״חדשה״ ותקשיבו.
התאמה דקדוקית היא הכלל שלפיו המילים במשפט ״מסכימות״ זו עם זו: שם התואר והפועל מקבלים את אותו מין ואותו מספר כמו שם העצם, ושם התואר מקבל ה׳ כששם העצם מיודע.
שם המספר הוא מילה שמציינת כמות או מקום בסדר, כמו ״שלושה״, ״חמש״ או ״שלישי״. בעברית המספר משתנה לפי המין של שם העצם שהוא סופר: ״שלושה ילדים״ אבל ״שלוש ילדות״.
יחיד הוא דבר אחד, ורבים הם שניים או יותר. בעברית שמות עצם בזכר מקבלים ברבים בדרך כלל ־ים (ספר — ספרים), ושמות עצם בנקבה מקבלים ־ות (מחברת — מחברות), אבל יש יוצאי דופן.
שאלות נפוצות
איך זוכרים מה זה זכר ונקבה?
לא בטוחים? הוסיפו ״חדש״ או ״חדשה״ ותקשיבו.
אילו מושגים קשורים לזכר ונקבה?
התאמה דקדוקית, שם עצם, שם המספר, יחיד ורבים. ההגדרה הקצרה של כל אחד מהם מופיעה למעלה, ומכל אחד יש קישור לעמוד משלו.
