ציווי הוא צורת הפועל שבה פונים ישירות למישהו ומבקשים ממנו לעשות משהו: ״כתוב!״, ״שבי!״, ״בואו!״. בונים אותו בדרך כלל מהעתיד, על ידי הורדת האות ת׳ שבתחילתו.
מתחילים מהעתיד בגוף נוכח — תכתוב, תכתבי, תכתבו — ומורידים את הת׳: כתוב, כתבי, כתבו. הציווי קיים רק בגוף נוכח (אתה, את, אתם, אתן), כי פונים בו אל מי שעומד מולנו. כשרוצים לעודד קבוצה שאנחנו חלק ממנה, משתמשים בעתיד: ״בואו נלך!״.
בחלק מהבניינים צריך להחזיר ה׳: בהתפעל — תתלבש ← התלבש, בנפעל — תיכנס ← היכנס, ובהפעיל — תדליק ← הדלק (בזכר יחיד בלי י׳). לכן כותבים ״הדלק את האור״, ולא ״הדליק״, שהוא עבר. לבניינים הסבילים פועל והופעל אין ציווי.
ציווי שלילי לא בונים מצורת הציווי, אלא מ״אל״ ועוד פועל בעתיד: ״אל תדאג״, ״אל תשכחי״ — לא ״אל דאג״. בדיבור משתמשים הרבה בעתיד במקום ציווי (״תסגור את הדלת״), וזה טבעי לגמרי. בהוראות ובמתכונים נהוג הציווי הקלאסי, ובשלטים — שם הפועל.
💡 איך זוכרים? עתיד פחות ת׳ = ציווי (ולפעמים מחזירים ה׳).
מילות שלילה הן מילים שהופכות משפט לשלילי. בעברית יש שלוש עיקריות: ״לא״ שוללת פעולה או תכונה (״לא הלכתי״), ״אין״ שוללת קיום או בעלות בהווה (״אין חלב״), ו״אל״ מבקשת ממישהו לא לעשות משהו (״אל תדאג״).
בניין הוא תבנית קבועה שלפיה בונים פעלים בעברית. יש שבעה בניינים: קל (פעל), נפעל, פיעל, פועל, הפעיל, הופעל והתפעל, ומאותו שורש אפשר לבנות פעלים בבניינים שונים עם גוונים שונים של משמעות.
שם הפועל הוא הצורה הבסיסית של הפועל, בלי זמן ובלי גוף, ובדרך כלל הוא מתחיל באות ל׳: לכתוב, לרוץ, לדבר, להתלבש. הוא מופיע הרבה אחרי מילים כמו ״רוצה״, ״צריך״ ו״אוהב״.
שאלות נפוצות
איך זוכרים מה זה ציווי?
עתיד פחות ת׳ = ציווי (ולפעמים מחזירים ה׳).
אילו מושגים קשורים לציווי?
זמני הפועל, מילות שלילה, בניין, שם הפועל. ההגדרה הקצרה של כל אחד מהם מופיעה למעלה, ומכל אחד יש קישור לעמוד משלו.
