השאלה, שנקראת גם מטפורה, היא השוואה בין שני דברים בלי מילת השוואה: מעבירים תכונה מדבר אחד לאחר. במקום ״רועשת כמו גן חיות״ אומרים ״הכיתה הייתה גן חיות״, ובמקום ״הרבה אנשים״ — ״ים של אנשים״.
בהשאלה ההשוואה עדיין קיימת, אבל היא מוסתרת, והקורא צריך לפענח אותה בעצמו. ״הכיכר הייתה ים של אנשים״ מצייר המון גדול, תנועה בלי סוף ואולי אפילו גלים. ״הוא אריה במגרש״ אומר שהשחקן אמיץ וחזק, בלי לומר ״כמו אריה״.
השאלות נפוצות מאוד בדיבור היומיומי, הרבה פעמים בלי שנשים לב: ״לב של זהב״, ״סערה של רגשות״, ״היא הכוכבת של הכיתה״. ניבים רבים בעברית הם בעצם השאלות שהתקבעו בשפה, ולכן אי אפשר להבין אותם רק מהמילים.
כדי לנתח השאלה שואלים: מה משווים למה? מה התכונה המשותפת? ומה התמונה מוסיפה? הטעות הנפוצה היא לבלבל בינה לבין דימוי. הכלל פשוט: אם יש ״כמו״ או ״כ־״ — זה דימוי. אם שני הדברים פשוט ״הודבקו״ זה לזה — זו השאלה.
דימוי הוא השוואה גלויה בין שני דברים שונים שיש ביניהם משהו משותף, בעזרת מילת דימוי כמו ״כמו״, ״כ־״, ״דומה ל־״ או ״כאילו״. למשל: ״עיניה נצצו כמו כוכבים״.
האנשה היא סוג של לשון ציורית שבו נותנים לדבר שאינו אדם — לבעל חיים, לחפץ או לתופעת טבע — תכונות או פעולות של אדם. למשל: ״השמש חייכה אלינו״ או ״הרוח יללה כל הלילה״.
