בניין סביל הוא בניין שבו הפעולה נעשית על מי שמופיע בתחילת המשפט, ולא על ידו. ״הכיסא תוקן״ הוא משפט סביל, ו״הנגר תיקן את הכיסא״ הוא משפט פעיל. פועל והופעל הם בניינים סבילים תמיד.
במשפט פעיל אנחנו יודעים מי עשה את הפעולה: ״המורה הזמינה את ההורים״. במשפט סביל המוקד עובר אל מי שהפעולה נעשתה עליו: ״ההורים הוזמנו״. לפעמים לא יודעים מי עשה את הפעולה, או שזה לא חשוב, ואז הצורה הסבילה נוחה: ״החלון נשבר״, ״הארוחה בושלה״.
בעברית יש שלושה זוגות של בניין פעיל ובניין סביל: קל ונפעל (כתב — נכתב), פיעל ופועל (תיקן — תוקן), הפעיל והופעל (הזמין — הוזמן). פועל והופעל סבילים תמיד, ולכן אין להם ציווי ואין להם שם פועל בשימוש: אי אפשר לבקש ממישהו ״להיות מסופר״.
טעות נפוצה היא לחשוב שכל פועל בנפעל הוא סביל. ״המכתב נכתב״ הוא אכן סביל, אבל ״נכנס״ ו״נרדם״ הם פעלים בנפעל שאינם סבילים — מי שנכנס עשה את הפעולה בעצמו. לכן בודקים את המשמעות: האם מישהו אחר עשה את הפעולה על הנושא?
💡 איך זוכרים? פועל והופעל — תמיד סבילים; נפעל — רק לפעמים.
בניין הוא תבנית קבועה שלפיה בונים פעלים בעברית. יש שבעה בניינים: קל (פעל), נפעל, פיעל, פועל, הפעיל, הופעל והתפעל, ומאותו שורש אפשר לבנות פעלים בבניינים שונים עם גוונים שונים של משמעות.
