משפט חיווי הוא משפט שמוסר מידע ומספר משהו, כמו ״השמש זורחת במזרח״ או ״אתמול אכלנו פיצה״. הוא מסתיים בנקודה, והוא אחד מארבעה סוגי משפטים: חיווי, שאלה, קריאה וציווי.
המילה ״חיווי״ פירושה מסירת מידע. רוב המשפטים שאנחנו כותבים הם משפטי חיווי: ״אחי בן שבע״, ״הספרייה נפתחת בשמונה״. גם משפט שמספר על משהו שלא קרה הוא חיווי: ״לא הלכתי לים״ — זה מידע, ולכן זה משפט חיווי.
לכל סוג משפט יש מטרה משלו. משפט שאלה מבקש מידע ומסתיים בסימן שאלה. משפט קריאה מביע רגש חזק ומסתיים בסימן קריאה: ״איזה יום נפלא!״. משפט ציווי מבקש ממישהו לעשות משהו: ״סגור את החלון״. משפט החיווי פשוט מספר.
מקרה מבלבל: משפט שמספר על שאלה. ״הוא שאל מתי האוטובוס יוצא.״ יש בו מילת שאלה, אבל הוא מוסר מידע — מה הוא שאל — ולכן זה משפט חיווי ובסופו נקודה. מקרה הפוך: ״אפשר לסגור את החלון?״ הוא שאלה בצורה, אבל בעצם בקשה מנומסת.
ציווי הוא צורת הפועל שבה פונים ישירות למישהו ומבקשים ממנו לעשות משהו: ״כתוב!״, ״שבי!״, ״בואו!״. בונים אותו בדרך כלל מהעתיד, על ידי הורדת האות ת׳ שבתחילתו.
סימני פיסוק הם סימנים קטנים בכתיבה שעוזרים לקורא להבין איפה נגמר משפט, איפה לעצור ובאיזו נימה לקרוא. החשובים שבהם: נקודה, פסיק, סימן שאלה, סימן קריאה, נקודתיים ומירכאות.
