עשר המכות הן עשרה עונשים שלפי ספר שמות הביא אלוהים על מצרים, כי פרעה סירב לשחרר את בני ישראל: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך ומכת בכורות.
לפי הסיפור, משה ואהרן באו אל פרעה וביקשו ממנו לשלח את העם. פרעה סירב, ואז התחילו המכות: המים ביאור הפכו לדם, צפרדעים מילאו את הבתים, כינים הציקו לאדם ולבהמה, ערוב — חיות רעות — פשט בארץ, דבר פגע במקנה, שחין פגע בעור, ברד הרס את השדות, ארבה אכל את מה שנשאר, חושך כיסה את מצרים, ובמכה העשירית מתו בכורות מצרים.
אחרי רוב המכות פרעה הבטיח לשחרר את העם, אבל כשהמכה נגמרה — שינה את דעתו. התורה מתארת את ליבו של פרעה כ״כבד״ או ״חזק״, כלומר עקשן. רק אחרי מכת בכורות, בלילה שבו בני ישראל אכלו את קורבן הפסח, פרעה שחרר אותם.
בהגדה של פסח מונים את המכות, ונוהגים להטיף טיפה של יין על כל מכה. בהגדה מופיע גם סימן לזכירת המכות שחיבר רבי יהודה: דצ״ך עד״ש באח״ב — ראשי התיבות של עשר המכות לפי הסדר.
💡 איך זוכרים? דצ״ך עד״ש באח״ב: דם, צפרדע, כינים | ערוב, דבר, שחין | ברד, ארבה, חושך, בכורות.
״פרעה״ הוא התואר של מלך מצרים העתיקה, ולא שם פרטי. בתנ״ך מופיעים כמה פרעונים: הפרעה של יוסף, הפרעה ששעבד את בני ישראל, והפרעה שסירב לשחרר אותם בימי משה.
בכורה היא מעמד מיוחד של הבן הבכור — הראשון שנולד במשפחה. לפי התורה, הבכור מקבל חלק כפול בירושה. הסיפור המפורסם על בכורה הוא סיפור עשו, שמכר את בכורתו ליעקב תמורת נזיד עדשים.
