קורבן הוא מנחה שהביאו לאלוהים במשכן ובבית המקדש — בעלי חיים, קמח, שמן או יין. ספר ויקרא מתאר סוגים רבים של קורבנות: של תודה, של כפרה ושל חג.
לפי ספר ויקרא, יש קורבנות שונים לרגעים שונים. קורבן ״עולה״ נשרף כולו על המזבח. בקורבן ״שלמים״ חלק נשרף, וחלק אכלו הכוהנים ומי שהביא את הקורבן — כמו סעודת חג. קורבן ״חטאת״ הביאו כדי לכפר על טעות. ו״מנחה״ הייתה קורבן מקמח ושמן. בפסח הביאו את קורבן הפסח.
פירוש מקובל מסביר שהמילה ״קורבן״ קשורה למילה ״קרוב״: הקורבן נועד לקרב את האדם לאלוהים. הכוהנים הם שהקריבו את הקורבנות על המזבח. הנביאים, כמו ישעיהו, הזכירו שלא מספיק להביא קורבנות אם במקביל מזניחים את החלשים ופוגעים באחרים.
אחרי חורבן בית המקדש הפסיקו להביא קורבנות, ובמסורת היהודית התפילה נחשבת כמי שבאה במקומם. בעברית של היום ״קורבן״ הוא גם מי שנפגע, למשל ״קורבן של תאונה״ — אבל זו משמעות אחרת לגמרי מהמשמעות בתנ״ך.
💡 איך זוכרים? קורבן — מלשון קרוב: מנחה שנועדה לקרב.
🎯 משחק התאמה: מושג והגדרה
לוחצים על מושג, ואז על ההגדרה שלו.
0 מתוך 4
✅ בודקים את עצמנו
1. היכן הביאו קורבנות לפי התנ״ך?
2. איזה קורבן נשרף כולו על המזבח?
3. מה נחשב במסורת היהודית למה שבא במקום הקורבנות היום?
הכהן הגדול היה ראש הכוהנים במשכן ובבית המקדש. לפי התנ״ך, הכהן הגדול הראשון היה אהרן, אחיו של משה, ורק הוא נכנס לקודש הקודשים — פעם בשנה, ביום הכיפורים.
בית המקדש היה המקדש המרכזי של עם ישראל בירושלים. הבית הראשון נבנה בידי שלמה המלך והוחרב בידי הבבלים; הבית השני נבנה בימי שיבת ציון והוחרב בידי הרומאים.
