חורבן בית ראשון הוא הרס בית המקדש שבנה שלמה בירושלים, בידי צבא בבל בימי המלך נבוכדנצר, לפי ההערכה המקובלת בשנת 586 לפני הספירה בערך. אחריו הוגלו רבים מאנשי יהודה לבבל.
לפי ספר מלכים, צבא בבל צר על ירושלים, ובסוף פרץ את חומותיה. המקדש והארמון נשרפו, וצדקיהו, המלך האחרון של יהודה, נלקח בשבי לבבל. כך הסתיימה ממלכת יהודה, שבה מלכו צאצאי דוד במשך מאות שנים.
ירמיהו הנביא הזהיר שנים רבות לפני החורבן שאם העם לא ישנה את דרכו, ירושלים תיחרב. רבים לא רצו לשמוע, והוא נרדף, ואף הושלך לבור טיט. אבל גם בתוך החורבן הביא ירמיהו מסר של תקווה: הוא קנה שדה בענתות, כסימן שעוד יבואו ימים שבהם יקנו בתים ושדות בארץ.
לפי המסורת, בית המקדש הראשון וגם השני חרבו בתשעה באב, ובו צמים ומתאבלים. בתשעה באב קוראים את מגילת איכה, שמקוננת על החורבן. טעות נפוצה היא לבלבל בין שני החורבנות: הראשון היה בידי הבבלים, והשני, מאות שנים אחר כך, בידי הרומאים.
💡 איך זוכרים? בית ראשון — שלמה בנה, נבוכדנצר החריב, ירמיהו הזהיר.
בית המקדש היה המקדש המרכזי של עם ישראל בירושלים. הבית הראשון נבנה בידי שלמה המלך והוחרב בידי הבבלים; הבית השני נבנה בימי שיבת ציון והוחרב בידי הרומאים.
בבל הייתה עיר עתיקה ומפורסמת במסופוטמיה, על נהר הפרת, בשטח של עיראק של היום. בתנ״ך היא מופיעה בסיפור מגדל בבל, ובהמשך כממלכה שהחריבה את בית המקדש הראשון והגלתה את אנשי יהודה.
