לפני הדפוס
לפני הדפוס, כל ספר באירופה נכתב ביד. סופר או נזיר ישב חודשים ארוכים והעתיק מילה אחר מילה, ולפעמים נפלו בהעתקה טעויות. לכן ספרים היו נדירים ויקרים מאוד, ורק עשירים, מנזרים ואוניברסיטאות יכלו להחזיק ספרייה. רוב האנשים לא ידעו לקרוא, כי כמעט לא היו ספרים שאפשר לקרוא בהם.
גם קודם לכן היו ניסיונות להדפיס. בסין הדפיסו טקסטים בעזרת לוחות עץ חרוטים, ואף פותחה שם שיטה של אותיות זזות מאות שנים לפני גוטנברג. אבל בכתב הסיני יש אלפי סימנים, וזה הקשה על השיטה. באלפבית הלטיני, עם מעט אותיות, השיטה הייתה יעילה במיוחד.
הרעיון של גוטנברג
יוהאן גוטנברג, צורף מהעיר מיינץ שבגרמניה, חיבר כמה רעיונות להמצאה אחת. הוא יצק אותיות קטנות ממתכת, כל אות בנפרד, ואפשר היה לסדר אותן בשורות, להדפיס דף, לפרק ולסדר מחדש לדף אחר. הוא פיתח דיו מיוחד שנדבק היטב למתכת, והשתמש במכבש — מכונה שדומה למכבש שבו סחטו ענבים — כדי להצמיד את הנייר לאותיות.
הספר המפורסם ביותר שהדפיס הוא ״תנ״ך גוטנברג״, שהודפס בלטינית באמצע המאה ה־15. עותקים ממנו שמורים עד היום בספריות ובמוזיאונים, והם נחשבים לאוצרות.
הידע מתפשט
תוך כמה עשרות שנים קמו בתי דפוס בערים רבות באירופה, והודפסו מיליוני ספרים. ספרים נעשו זולים יותר, ויותר אנשים למדו לקרוא. רעיונות חדשים במדע, בדת ובפוליטיקה עברו מעיר לעיר במהירות. כך, למשל, רעיונותיו של מרטין לותר, שקרא לשנות את הכנסייה בשנת 1517, הודפסו והופצו במהירות — וזה תרם לפיצול הגדול בנצרות המערבית.
הדפוס גם עזר לשמור על נוסח אחיד של ספרים: כשמדפיסים מאות עותקים זהים, פחות טעויות מצטברות. מדענים יכלו לפרסם את גילוייהם, לקרוא זה את זה ולבדוק זה את עבודתו של זה.
הדפוס העברי
יהודים אימצו את ההמצאה במהירות. ספרים עבריים הודפסו כבר במאה ה־15, בעיקר באיטליה. משפחת מדפיסים מפורסמת, משפחת שונצינו, הדפיסה ספרים עבריים רבים. בהמשך הודפסו ספרי תנ״ך, סידורים ותלמוד, וכך יכלו יהודים בקהילות רחוקות ללמוד מאותם ספרים בדיוק.
פרט מעניין: הכתב שבו מודפס פירוש רש״י בחומשים רבים נקרא ״כתב רש״י״. רש״י עצמו לא כתב בו — השם נוצר מפני שהמדפיסים השתמשו בגופן הזה להדפסת פירושו, כדי להבדיל בינו לבין הטקסט המקראי.
נייר, עיתונים ובתי ספר
כדי להדפיס צריך גם נייר. הנייר הומצא בסין, והגיע לאירופה דרך העולם המוסלמי מאות שנים לפני גוטנברג. כשהדפוס התפשט, קמו עוד בתי מלאכה לנייר, חנויות ספרים וספריות, ובהמשך הופיעו גם העיתונים המודפסים הראשונים, שהביאו חדשות לקוראים רבים. ככל שספרים נעשו זולים, גדל הרצון ללמד יותר ילדים לקרוא. קריאה, שהייתה פעם זכות של מעטים, הפכה בהדרגה למיומנות של רבים. אפשר לומר שכל ספר שאתם מחזיקים הוא נכד רחוק של המכבש של גוטנברג.