למה צריך ביקורת
משרדי הממשלה, העיריות, בתי החולים הממשלתיים והחברות הממשלתיות מוציאים כסף רב של הציבור ומקבלים החלטות שמשפיעות על כולנו. גם אנשים ישרים עלולים לטעות, ולפעמים יש גם בזבוז, ניהול לקוי או שחיתות.
לכן מדינה דמוקרטית בונה ״שומרים״ שתפקידם לבדוק את השלטון. בישראל אחד השומרים החשובים הוא מבקר המדינה. הוא לא מחוקק ולא שופט, אבל הוא בודק, מתעד ומפרסם — וכך עוזר לתקן.
מי הוא מבקר המדינה
מעמדו של מבקר המדינה קבוע בחוק יסוד: מבקר המדינה. הכנסת בוחרת אותו בהצבעה חשאית לתקופת כהונה אחת בת שבע שנים, בלי אפשרות להיבחר שוב. כך הוא לא צריך לרצות אף אחד כדי לשמור על משרתו.
המבקר אחראי רק בפני הכנסת ולא בפני הממשלה, שהיא הגוף שהוא מבקר. הוא בודק את משרדי הממשלה, את הרשויות המקומיות, את צה״ל ואת החברות הממשלתיות. הוא בודק אם הם פעלו לפי החוק, אם ניהלו את הכסף כראוי ואם פעלו ביושר וביעילות.
מה קורה לדוח
המבקר מפרסם דוחות שבהם הוא מתאר ליקויים ומציע איך לתקן אותם. הדוחות מוגשים לכנסת, ושם דנה בהם הוועדה לענייני ביקורת המדינה. רוב הדוחות מתפרסמים לציבור, והתקשורת מדווחת עליהם.
למבקר אין סמכות להעניש או לפטר. אם הוא מגלה חשד לעבירה פלילית, הוא מעביר את הממצאים ליועץ המשפטי לממשלה. כוחו של המבקר הוא בפרסום: כשהליקויים ידועים לכולם, קשה יותר להתעלם מהם.
נציב תלונות הציבור
מאז 1971 מבקר המדינה ממלא גם תפקיד נוסף: נציב תלונות הציבור, שבעולם נקרא ״אומבודסמן״. כל אדם — גם ילד, וגם מי שאינו אזרח — יכול להתלונן אצלו על גוף ציבורי שפגע בו, התנהג אליו שלא כדין או השתהה בלי סיבה.
הגשת התלונה היא בחינם, ואפשר לעשות זאת באתר האינטרנט. הנציב בודק את התלונה, ואם היא מוצדקת הוא יכול להורות לגוף לתקן את המצב. כך אזרח אחד, בלי עורך דין, יכול לגרום לשינוי.
יש גם דברים שהנציב לא מטפל בהם: הוא לא דן בעניין שכבר נמצא בבית משפט, ולא מטפל בסכסוך בין שני אנשים פרטיים, כמו ויכוח בין שכנים. הנציב מטפל רק בתלונות על גופים ציבוריים. התלונות שמגיעות אליו עוזרות לו גם לזהות בעיות שחוזרות על עצמן, והוא מדווח עליהן לכנסת בדוח שנתי.