קו: הכלי הראשון
קו הוא סימן שנוצר כשמזיזים עיפרון, מכחול או אצבע. יש קווים ישרים ועקומים, עבים ודקים, רציפים ומקוטעים, קווי זיגזג וספירלות. כל קו ״מרגיש״ אחרת: קו אופקי נראה רגוע, כמו אופק של ים; קו אנכי נראה חזק ויציב, כמו עץ או מגדל; קו אלכסוני נראה בתנועה; וזיגזג נראה עצבני או נרגש.
קו המתאר מקיף צורה ומפריד אותה מהרקע. אמנים משתמשים בקווים גם כדי ליצור צל — קווים צפופים נראים כהים — וגם כדי להוביל את העין שלנו בתוך התמונה. נסו לצייר את אותו עץ פעם בקווים רכים ועגולים ופעם בקווים חדים: תקבלו שני עצים עם ״אופי״ שונה לגמרי.
צבעי יסוד וגלגל הצבעים
בציור בצבעים, שלושת צבעי היסוד המסורתיים הם אדום, צהוב וכחול: אי אפשר לקבל אותם מערבוב צבעים אחרים, ומהם אפשר לערבב הרבה צבעים. כשמערבבים שני צבעי יסוד מקבלים צבע משני: אדום וצהוב נותנים כתום, צהוב וכחול נותנים ירוק, וכחול ואדום נותנים סגול. במדפסות משתמשים בצבעי יסוד קרובים: ציאן, מג׳נטה וצהוב.
גלגל הצבעים מסדר את הצבעים במעגל, כמו קשת בענן שסגרו לטבעת. את הרעיון של מעגל צבעים הציע המדען אייזק ניוטון לפני יותר מ־300 שנה. באור, אגב, החוקים אחרים: במסכים צבעי היסוד הם אדום, ירוק וכחול, וכשמחברים את כולם מקבלים לבן — לא חום.
צבעים משלימים, חמים וקרים
צבעים שעומדים זה מול זה בגלגל הצבעים — אדום וירוק, כחול וכתום, צהוב וסגול — נקראים ״צבעים משלימים״. כששמים אותם זה ליד זה, כל אחד מהם נראה חזק ובוהק יותר. ואן גוך, למשל, אהב להעמיד כחול עמוק ליד צהוב וכתום.
אדום, כתום וצהוב נקראים צבעים ״חמים״ — הם מזכירים אש ושמש, ונראים כאילו הם מתקרבים אלינו. כחול, ירוק וסגול נקראים ״קרים״ — הם מזכירים מים וצל, ונראים רחוקים ושקטים. אמנים בוחרים צבעים לפי ההרגשה שהם רוצים ליצור: ציור בכחולים יכול להיראות עצוב או שליו, וציור בכתומים — שמח או סוער.
צורה, מרקם וקומפוזיציה
כשקו נסגר, נוצרת צורה: עיגול, משולש, ריבוע, או צורה חופשית כמו עלה. מרקם הוא איך משהו מרגיש, או נראה כאילו הוא מרגיש — חלק, מחוספס, פרוותי. ציירים יוצרים מרקם במשיכות מכחול עבות, בנקודות, בקווים קטנים או בהדבקת חומרים.
קומפוזיציה היא הסידור של כל אלה בתוך התמונה: מה גדול ומה קטן, מה במרכז ומה בצד, איפה מקום ריק ואיפה עומס. זה כמו בצילום — ומי שלמד על חוק השלישים בצילום יכול להשתמש בו גם בציור. הדרך הכי טובה ללמוד היא לנסות: לצייר את אותו נושא בכמה סידורים ולבדוק איזה מהם ״עובד״.