ציידים ולקטים הם בני אדם שמשיגים את המזון שלהם מהטבע — בציד, בדיג ובליקוט פירות, זרעים ושורשים — בלי לגדל שדות. כך חיו בני האדם ברוב ההיסטוריה, לפני המהפכה החקלאית.
במשך עשרות אלפי שנים לא היו לבני האדם שדות, חנויות או ערים. הם חיו בקבוצות קטנות, צדו בעלי חיים ולקטו פירות, זרעים, שורשים ופטריות. כשהמזון באזור אחד נגמר או כשהעונה התחלפה, הם נדדו למקום אחר. לכן לא יכלו לאגור הרבה רכוש — כל מה שהיה להם היה צריך להיות קל לנשיאה.
את התקופה הזאת קוראים תקופת האבן, משום שרוב הכלים ששרדו ממנה עשויים אבן. אבן צור הייתה חשובה במיוחד: כשמסתתים אותה נכון מתקבל להב חד. צעד ענק היה השליטה באש, שחיממה, הרחיקה טורפים ואפשרה לבשל. אנשים באותה תקופה גם ציירו על קירות מערות — עדות לכך שכבר אז יצרו אמנות.
טעות נפוצה היא לחשוב שציידים ולקטים היו ״פרימיטיביים״ או טיפשים. הם הכירו היטב את הצמחים, את בעלי החיים ואת העונות, וידעו לשרוד בתנאים קשים. גם היום יש קבוצות קטנות בעולם שחיות בעיקר מציד ומליקוט.
💡 איך זוכרים? צייד ולקט = לוקח מהטבע מה שיש; חקלאי = מגדל בעצמו.
המהפכה החקלאית היא המעבר של בני האדם מציד ולקט לגידול צמחים ולביות בעלי חיים. היא התחילה לפני כ־10,000 עד 12,000 שנה במזרח התיכון, והובילה לכפרים של קבע ובהמשך לערים.
