קו פרשת המים הוא קו דמיוני לאורך גב ההרים, שמפריד בין שני כיווני זרימה של מי הגשם. בישראל, גשם שיורד ממערב לקו זורם בסוף אל הים התיכון, וגשם שיורד ממזרח לו זורם אל ים המלח ובקעת הירדן.
דמיינו גג של בית: טיפה שנופלת על צד אחד של הגג מחליקה לצד אחד, וטיפה שנופלת על הצד השני מחליקה לצד השני. השיא של הגג הוא כמו קו פרשת המים. בהרים זה אותו רעיון — הקו עובר בנקודות הגבוהות של הרכס, ומ״פריד״ את המים לשני כיוונים. המילה ״פרשת״ באה מ״להיפרש״, כלומר להיפרד.
ירושלים בנויה בהרי יהודה, בגובה של כ־800 מטרים, בדיוק באזור קו פרשת המים. לכן נחלים כמו נחל שורק יורדים ממנה מערבה אל הים התיכון, ונחלים אחרים יורדים מזרחה דרך מדבר יהודה אל ים המלח. גם הנוף משתנה סביב הקו: ממערב הרים ירוקים יותר, וממש מזרחית לעיר הם מתחלפים בגבעות החומות של המדבר, כי העננים כבר איבדו את רוב הגשם שלהם.
טעות נפוצה היא לחשוב שקו פרשת המים הוא קו שמסומן בשטח, כמו גבול או שביל. הוא קו דמיוני, שמשרטטים במפה לפי גובה הקרקע. עוד טעות: לחשוב שהוא תמיד ישר — הוא מתפתל לאורך גב ההרים לפי הפסגות והאוכפים.
💡 איך זוכרים? פרשת המים = הגג של ההרים: מכאן לים, משם למזרח.
