ASCII היא טבלה שקבעה ב־1963 מספר לכל אות אנגלית, ספרה, סימן פיסוק ופקודה מיוחדת — 128 תווים בסך הכול. כך כל המחשבים ״מסכימים״ איזה מספר הוא איזו אות.
לפני ASCII, יצרנים שונים השתמשו בקודים שונים, ומחשב אחד לא תמיד הבין טקסט של מחשב אחר. הטבלה פתרה את זה: A גדולה היא 65, B היא 66, a קטנה היא 97, הספרה 0 היא 48 והרווח הוא 32. יש בה גם קודים שלא מודפסים, כמו ״שורה חדשה״. בזכות ההסכמה הזאת יכלו מחשבים לשלוח הודעות זה לזה.
אבל ב־128 מקומות אין מקום לעברית, לערבית, לרוסית, לסינית או לאימוג׳י. במשך שנים כל מדינה ״הלבישה״ את האותיות שלה על המקומות הפנויים בדרכה, ולכן טקסט בעברית הופיע לפעמים כג׳יבריש של סימנים מוזרים. הפתרון היה יוניקוד — טבלה עולמית שכוללת את ASCII בתוכה, באותם מספרים בדיוק.
💡 איך זוכרים? ASCII (1963): A = 65. אנגלית בלבד — יוניקוד בא אחריו.
RGB הם ראשי התיבות באנגלית של אדום, ירוק וכחול. במסכים ובקבצי תמונה כל צבע נוצר מערבוב של שלושת צבעי האור האלה, ולכל אחד מהם מספר — בדרך כלל בין 0 ל־255.
